המשך סיפורה של אמילי נערת ליווי …
אמילי הגיבה באופן אינסטינקטיבי, כרכה את רגלה סביב פלג גופו, עגנה אותו קרוב יותר. בתחושת דחיפות טעימה, הם העבירו את קצבם, נעו יחד מהר יותר כעת, כאילו דוהרים לעבר יעד לא ידוע. אבל נראה שלא היה אכפת להם הרבה מהמקום שבו הם הגיעו, כל עוד הם הגיעו יחד. הזמן איבד משמעות בחדר הזה, שכן אמילי נתנה את עצמה במלואה לרגע הנוכחי. היא נטשה את עצמה לתהום החושנית, נופלת עמוק יותר לתוך עיניו של אלכס, מרגישה הד של נשמתו מהדהדת בתוך שלה.
הזמן נעצר, או ליתר דיוק, נמתח ללא סוף, והגביר את המקצבים הנלהבים שלהם. הם נלכדו במערבולת ספירלית של תאווה ומסירות, תשוקה חסרת גבולות ששזרה אותם יחדיו באופן בלתי נפרד. גניחותיה התערבבו בגניחותיו, והתאימו ליצירת מנגינה של אופוריה טהורה. עם כל דחיפה קדימה, אמילי הרגישה גל של כוח בעורקיה, כאילו תובעת שליטה בחיית הפרא החבויה בתוכה כמו נערת ליווי בתל אביב .
התשוקה עברה במחזור הדם שלה, דחפה אותה לגבולות חדשים. כשאלכס הגביר תאוצה, ליבה של אמילי דהר לצדו, והתאים את פעימותיו לפעימה. היא נעלה את רגליה סביב מותניו, מחזיקה אותו קרוב, נשימותיה מואצות בד בבד עם פעימות לבם הרועמות. אורות העיר מטילים זוהר רך מבעד לחלונות מהרצפה עד התקרה, ומוסיפים לחדר איכות ערכית. כל תנועה של גופם, כל אחיזה בידיהם שלחה ניצוצות שעפו דרך הסינפסות שלהם.
הזמן חדל מלהתקיים, מפנה את מקומו לשניות אינסופיות שהובלו שזורות בנטישה מוחלטת. אמילי נבלעה בחום הקדמון שנוצר מההצמדה הלוהטת שלהם. מעולם לא חוותה מודעות כה חריפה לגופה שלה, וגם לא את הריגוש של לאבד את עצמה בגופה של מישהו אחר. התנועות שלהם הסתנכרנו כאילו נשמותיהם קשורות, וחלקו את רצונותיהם העמוקים ביותר מבלי לומר מילה. למרות שידעו מעט זה על זה, שפתם הפיזית ביטאה שפע של הבנה.
הוא העביר מסר של קבלה, אהבה, אמון ואחווה שהתעלה מעבר לתקשורת מילולית בלבד. לאורך כל הניסיון שלהם, הביטויים שלהם חשפו חיבה אמיתית, המשקפת קשר אותנטי שחרג מעבר למפגשים פיזיים שטחיים. אמילי הרגישה בטוחה ומוקירת בזרועותיו של אלכס, סוף סוף חוותה סוג של אמון הדדי שלא הכירה מאז… ובכן, אף פעם לא באמת. עם כל דחיפה של מותניו של אלכס, הקירות שלה התפוררו טיפין טיפין, וכך גם שלו.
ליבם תופף יחדיו בהתמדה, מהדהד את התשוקה והתשוקה המשולבים שלהם. יחד, הם יצרו ישות אחת הניזונה מהערצה הדדית ואמון בלתי מעורער. כל בכי שלהם הוסיף שכבות של עוצמה לאווירה שהולכת ומסלימה ממילא.
ללא נשימה, אמילי הפנתה את ראשה לעבר אלכס, שהבעתו דיברה רבות על יעילות כישוריו. היא לא יכלה שלא להבחין בסומק הקל שצבע את עורו הבהיר. באופן הדדי, עיניו ננעצו בעיניה בכמויות שוות של תדהמה וסיפוק.
נראה שהמבט שלהם נמשך מעבר לקרבתם הפיזית, נוסע עמוק לתוך רוחו של זה. זה היה כאילו הנשמות שלהם מתמזגות בסינקופציה מושלמת, ולא משאירה שום דבר נסתר או בלתי נחקר.
נועזים מכוח האיחוד שלהם, הם החליפו מבטים רוויים בהערכה עצומה לנוכחות של השני ברגע קדוש זה. מעשה זה של אמון – רגשי ופיזי כאחד – הפך את שני הזרים לרוחות קרובות החוצות טריטוריות לא ידועות של קשר אנושי.
התשוקה שלהם התגלגלה כלפי חוץ, והפכה לשריפה צורכת הכל, הניזונה על ידי הרצונות והסקרנות המשולבים שלהם. אמילי השתוקקה לברוח מהשגרה והמונוטוניות; היא לא ידעה כמה עמוק היא תצלול לתוך החוויה המרתקת הזו.
כשהיום עבר בהדרגה ללילה, גופם נע בצורה חלקה זה כנגד זה – כל תנועה מדויקת, מחושבת, אך זורמת מספיק כדי לשקף את הרצונות הפנימיים ביותר שלהם. עיניהם ננעלו זו בזו, מעבירות מסרים ללא מילים, משקפות את אותן תחושות של התרגשות, עוררות, סקרנות וציפייה.
About the author